...נא לבחור שם 


אם אתם קרובי משפחה של שלומי או חברים קרובים באפשרותכם להוסיף מכתב לעמוד זה


(אורן - חבר)

שלומי יקר 

תמיד ידעתי שמכולנו, אתה תגיע רחוק

 כל כך מוצלח,חכם,מוכשר,יפה,חסון,חבר נאמן וישר ...הרי ברור שאתה תגיע רחוק

אך מי ידע שלומי שאתה תגיע רחוק מידי וכך תשאיר אותנו את כולנו כל כך לבד רחוקים ממך. 

כל כך לא צודק לגדוע כך את חייך.

                                          מתגעגע, אורן

(עומר - חבר)

הערצתי אותך שלומי  

גברים לא תמיד אומרים כשהם אוהבים.

בינינו שלומי זה התבטא במבט ישיר,תפיחה על השכם ועזרה.

בשעת הצורך,אתה היית שם תמיד.

קשה למצוא את המילים להספיד חבר קרוב,חבר בלב ובנפש,

חבר ילדות שעבר יחד אתך כל שלב בחיים. שום מילה כתובה לא תיטיב לתאר

את הכאב הגדול, כאב שרק מעצים מיום ליום.

 

שלומי, אישיותך הקסימה את כולנו, היית סמל לעוצמה, ידעת בדיוק מה אתה רוצה

וכולנו ידענו שתשיג, כי הרי עם כוח רצון שכזה אין סיכוי שלא.

הלימודים שלהם הקדשת ימים ולילות היו בראש מעיינך,

 

עם מוסר לימודים גבוה והרבה עבודה קשה הצלחת ועזרת לאחרים להצליח.

על הצלחתך בלימודים לא הרבית לדבר. כזה היית, צנוע, אחד שבורח מאור הזרקורים,

מפרגן לכולם רק לא לעצמך ותמיד דורש מעצמך יותר. היית הגב והמשענת של כולנו,

השרית ביטחון על כולם, אדם ישיר ואמיתי, ששונא אי צדק חוסר שיוויון.

אני מתגעגע לשיחות שלנו, דעתך תמיד נחשבה בעיני, לשטויות ולצחוקים שהינו עושים,

לטיולים בארץ ובעולם, לבילויים למשחקי הקלפים, בעצם לכל דבר שעשיתי אתך,

כי שום דבר לא היה נחשב בעיני אם זה בלי שלומי.

 

בערב האחרון כשהגעת לחופשה נפגשנו והיית כל כך מאושר וגאה במה שעשית שם.

דיברת בהתלהבות כאילו חזרת מטירונות, אך לא הסתרת את הפחד מהחזרה לשם.

שלומי, החיים לא יהיו אותו דבר, אתה חסר בכל רגע אבל אני יודע שהיית רוצה שנהיה

חזקים וכך נהיה, נשמור על משפחתך, על מיכל ותמיד תישאר בליבנו.

 

להתראות חבר יקר   

אוהב ומתגעגע,עומר                                                                  

(יוסי - חבר)

אזכור לעד משלומי את החיוך הרחב על פניו

את הצניעות ובמיוחד המוסר שתרם לו להצליח בכל תחום

אם יש דבר כזה גן עדן אז אני בטוח שאתה נמצא שם

ושתשמור עלינו תמיד למעלה.

                                                   יוסי ימפל , חבר ילדות.

(שירן - אחות)

היום הוא יום השנה למותך והכאב עצום ובלתי נתפס לעיכול אך כמו שאומרים כולם ואני בטוחה שגם אתה אומר מבלי שנרגיש שנמשיך להיות חזקים כי ליפול זה קל אך לקום זה מאוד קשה.לתאר אותך זה קשה כי יש המון מה להגיד היית בשבילי הכול אח שעוזר בכל תחומי החיים.היינו משתעשעים וצוחקים כאילו היית בן גילי. היית מלא באהבה וחיבה לכולם. כל פעם היית נותן לי נשיקות בלחי ואני לך. צחוקך בבית היה נשמע בעוצמה ולקולך כולם היו שומעים ונהנים עד בלי סוף. היית האור והגאווה בביתנו. החכם שבמשפחה. ומה שהכי עצוב לי שלא הגשמת את חלומותיך.אבל אני בטוחה ששם למעלה אתה שומר עלינו וממשיך לחזק את כולנו.אני מקווה שקצת מהשמחה שהשרת עלינו תשאר איתנו לעד

(מוטי - אח)  

הנה עברו להם 11 חודשים טעונים מאוד,   והחיים נמשכים  ,מה זה אומר שהחיים נמשכים , זה אומר הרבה אבל במעטפת של הרבה רגשות טעונים שפשוט נכנסים בפנים ולעיתים יוצאים החוצה.אני יודע שקשה לי לומר את זה אבל חשוב לי להדגיש את ההמשכיות , המשכיות פרושה לזכור אבל גם לא לשכוח אותך ובמקביל גם את החיים ,החיים שלא יהיו אותו דבר כמו פעם יחד אתך אבל גם במקביל ימשיכו עם זיכרונות עליך . במהלך השנה הזאת עברתי אני כאחיך ומשפחתך משבר מאוד לא פשוט בלשון המעטה , משבר שהתבטא בהרגשה הכללית של כולנו כמשפחה , זעזוע מתמשך שחייבים להרגיע אותו לעיתים מצליחים ולעיתים לא , אני חייב לציין שבמהלך התקופה כולם תמכו ונתנו מעצמם הרבה לעזור ולתמוך .אם שואלים אותי איך ממשיכים אני עונה בהגברת התקוות והשאיפות שבתוכנו וחיזוקם אצלי ושירן זה מתבטא בעתיד הלא ידוע , אצל אמא ואבא זה בנו בי ובשירן זה העתיד שלהם משמע פיתוח העתיד שלנו חשוב והוא התקוות והשאיפות של הורינו .

שלומי, אתה שהיית אידיאליסט כזה ששומר על המדינה לא כי חיבים אלא כי זה זכות ואני זוכר בזמן הפיגועים במרץ איך רצית להתגייס כי הרגשת שחייבים לעשות משהו כדי לעצור את הרצף של הטירוף ושל חוסר האונים הזה , ואיך שיום אחרי קיבלת כמו שציפית את הצו 8 ואיך שרצת לסדר דברים והגעת ראשון לאוטובוס המאסף ומשהתברר שהאוטובוס יצא בעוד מספר שעות חזרת . ומתי שצילמו אותך לעיתון נלחם באותו שבוע שקרה האסון ואיך היית גאה בנתינה שלך למדינה ואיך שחזרת לאפטר ספרת בהתלהבות ופיטרות על הלחימה הקשה והפחד בעיניים ,כמה המוות מסתובב ברחובות ואיך מטענים עברו לכם בעניים והתפוצצו שניה אחרי .

שלומי , אם מסתכלים על מעגל חייך בולטים הם תכונותיך , תכונות של נתינה לזולת , בחייך הודגשה תכונת הנתינה וגם מותך ביטא נתינה , נתינה של עתידך למען עתידינו ועתיד עם ישראל בכלל .על גודל אישיותך וטוב לבך יעידו חבריך ללימודים שעזרת להם יום וליל וחברי ילדות שלך שהעריצו אותך .

שלומי רק אנחנו המשפחה ומיכל יודעים עד כמה השקעת למען עתידך וכשהיית באמצע לחץ במהלך כל התואר וגם לקראת הבחינות הגורליות של התואר אמרת סטופ , המדינה קודמת לי לכל . אתה שנתת את חייך למען האדמה הקדושה הזאת  ,כל אחד ואחד מאתנו ביום זה צריך להתגאות על אחד מבניה המובחרים שבהם ולהצדיע לך .   

שלומי , אני מקווה שאתה לא כועס שאני משבח אותך ליד כולם כי בחיים לא אהבת מחמאות , גם בטקס בשנה הראשונה שקבלת מדליה על הצטיינותך בלימודים לא ידענו על כך ורק כשהמדליה הייתה מונחת בחדר גילינו אותה .ביום שלפני כשנפרדת ממיכל ושאלת אותה אם יקרה לי משהו את לא תשכחי אותי ? אז אני אומר לך שכולנו לא נשכח אותך ונזכיר אותך ונזכור אותך ולי בלב יש פינה ששייכת רק לך  

שלומי , אני יודע שכמעט 27 שנים אתה הקרנת חוזק והיה לך חשוב להקרין חוזק ובמצבים כאילו היה חשוב לך לראות אותנו חזקים ולדעת שלהמשיך הכוונה זה שצריך להמשיך למען הרצון הזה שהית רוצה אילו היית יכול לאמר את זה , אז אני פה במקומך ואומר את זה בשמך .

שלומי לסיום רק שתדע שאני בטוח שאתה במקום טוב מאוד למעלה ,כי נפלתה על קידוש ה' ואתה צדיק גיבור גם בעולם הזה וגם בעולם הבא .  

נ.ב

תודה שאתה עוזר לאמא ואני מקווה שאבא יתחזק אני בטוח שאתה עושה את המקסימום.

(דרור - חבר)

שלומי היקר! אני לא מאמין , אבל כבר עברה שנה מאז הלכת מאיתנו. היית לי חבר , היית לי אח. תמיד יעצת , תמכת ועזרת לי בכל התחומים , בייחוד לאחר הפציעה הקשה שעברתי לפני 7 שנים. היה לי את הכבוד האחרון לצלם אותך יממה לפני שהלכת מאיתנו. אז ראיתי את החיוך הנפלא והאושר שעל פניך. חיוך רחב של צדיק גדול. תמונותיך ביומך האחרון בחיים מהדהדות בראשי. אם אפשר היה להחזיר את הגלגל אחורה הייתי נותן את הכל על מנת לעשות זאת. שלומי , אותך לא אשכך לעולמים! חבר , אתה חסר!!!

(ערן - חבר)

כמה מוזר זה לדבר בלשון עבר. איך אפשר לחשוב ולהתנהג כאילו החיים ממשיכים רגיל שכן יום רודף יום. איך אפשר לקבל את זה , שאותו אחד הנמצא למעלה בשמיים , אותו אחד שכולם אומרים שהוא זה שמחליט לגורלנו , החליט לקחת דווקא אותך. איזה הצדקה יש? איפה ההגיון? איפה היושר? אישיות כמו שלך , אנושיות , לב אל לב,צדק ויושר , כאילו כל זה לא מספיק ובכל זאת נלקחת מאיתנו!!! תמיד אזכור אותך , אזכור את החיוך שלך , את אהבתך למדינה , הטיולים , העזרה לאחרים , האישיות והאנושיות. לנצח אחים... אזכור אותך תמיד... איתך - ערן אלינג

(נועם בר-דוד - מכר / חבר)

למשפחת בן חיים היקרה, דעו לכם כי היה לכם בן מדהים ואישיות מיוחדת מאין כמותה. הכרתי את שלומי במספר מסגרות חופפות ומקבילות.למדנו באותה שכבה באורט קרית מוצקין (בכיתות שונות), התגייסנו במרץ 2004 לגבעתי (שלומי שירת בגדוד שקד ואני בגדוד רותם - זכור לי במיוחד נסיעה עם אביו של שלומי באוטובוס מהדרום לכיוון קרית מוצקין), לאחר מכן באוניברסיטה שוב נפגשו דרכנו (שלומי למד חשבונאות וכלכלה ואני למדתי משפטים וכלכלה) - בלימודי הכלכלה המשותפים - שלומי הבריק ביכולותיו בצורה שהדהימה את כולנו. בנוסף התאמנו יחדיו בחדר הכושר באפק באותה תקופה. נכחתי בהלוויה (באותו לילה). שלומי היה אדם מדהים מכל הבחינות. נועם.

(אורלי ואסף פרץ - שכנים)

דניאלה ויוסי היקרים אומרים שהזמן מרפא את הפצעים אבל זה לא נכון, אומרים ש בהתחלה כולם באים ואחר כך אתם נשארים לבד עם הכאב אבל זה לא נכון, אומרים ש מחר תיזרח השמש והמחר יהיה טוב יותר אבל זה לא נכון, אומרים ישנה ארץ וזאת הארץ שלנו כאן נחייה וכאן נמות, אומרים טוב שכן קרוב מאח רחוק. ולנו יש משהו קטן לאמר לכם: תמיד נהייה כאן כשתצטרכו אותנו ויהיו גם הרבה רגעים של שמחה וזה מהלב, זה הכי אמיתי ונכון. אוהבים אתכם שכנכם ממשכנות אומנים ק.מוצקין

 


אם אתם קרובי משפחה של שלומי או חברים קרובים באפשרותכם להוסיף מכתב לעמוד זה